רש"י על בבא בתרא י״ט

1 מן המחמצן - נברכת ששורין בו את הבגדים יום או יומים בצואת כלבים עד שמחמיצין ומסריחין:

2 אבל מן הנדיין - נברכת שכובסין ומשפשפין בה מתוך שהמים נתזין למרחוק צריך להרחיק ד' אמות:

3 ה"ג או סד בסיד תנן - כלומר או ירחיק או סד:

4 ליערבינהו - לתרתי בבי רישא ומציעתא דהתם או סד בסיד תנן אלא מדלא ערבינהו ש"מ דברישא וסד בסיד תנן דבעינן תרוייהו הרחקה וסיד:

5 בא בידים אצטריך - למנקט ליה לתנא ואע"ג דה"ה ללא בא בידים:

6 במה טומנין - את החמין בשבת דאמור רבנן דאסור להטמין בדבר המוסיף הבל והתם מפרש טעמא גזירה שמא יטמין ברמץ:

7 לשונות של ארגמן - צמר צבוע ואחר כך חזרו והחליקוהו במסרק ועשוי לשונות לשונות:

8 וכי דרכן להטמין בהן - ואפ"ה איירי בהו רבנן:

9 ציפי צמר - לאחר שסרקו ונפצו במסרק:

10 ובמוכין - של שחקי בגדים שהסורק מוציא מבגדי הצמר בקוצים:

11 ואין מטלטלין אותם - שהן מוקצים למלאכת בגדים:

12 ה"ג אי יגיד עליו ריעו ליתנינהו לכולהו בחדא וליתני חדא מינייהו באידך ולימא כו':

13 ליתנינהו לכולהו. כל הנך משום הבלא בחדא או כאן או אצל שבת:

14 הנך משום דמשתכי לה לקדירה - שמשברין את הקדירה כך שמעתי כאן ובכל מקום שמעתיו שמעלה חלודה:

15 דמחממי חיים - כשנותנין בו דבר חם הוא מתחמם וגבי הטמנה מחמימי הוא אבל גבי כותל קריר:

16 והתנא רבי אושעיא - להרחקות דמתני' בתוספתא שלו וקאמר חול גבייהו:

17 במתונא - אצל היזק לחלוח שנאה ובחול לח ולא אצל היזק הבל:

18 נברכת כובסין - לא קביעא כאמת המים שאמת המים עשויין להיות שם עולמית אבל זו הכובס פעמים שמשתנה לאומנות אחרת:

19 דקוו וקיימי - וליחלוחן קשה יותר משל מים חיים:

20 תיפוק ליה משום מחרישה - שהרי חרשו תחילה ואפי' לא זרע ליה תנא לי' מרחיקין:

21 במפולת יד - שזרעו בלא חרישה חופר במרה ואינו מעמיק כעומק המחרישה:

22 ותיפוק ליה משום זרעים - שסתם חורשין סופן לזרוע והא קתני זרעים:

23 בחורש לאילנות - שיש שם אילנות מימים רבים ובא לחרוש תחתיהם להשביחן:

24 ותיפוק ליה משום מיא - שצריך להשקותן תמיד וכיון דאי אפשר לזרעים בלא מים למה ליה למתנינהו הא תנא ליה הזיק דליחלוח אצל כותל:

25 לצדדין קא משתרשי - ומחלידין מתחת לכותל ומקלקלים יסודו:

26 המבריך את הגפן - גפן יחידי שאין בזרעים שאצלם משום עירבוב דאין כרם בפחות מחמש גפנים שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב אלא שלא ינק הזרע מן הגפן:

27 מבריך - כמו ויברך הגמלים בראשית כ״ד:י״א כופף זמורת גפן מחוברת ומבריכה בקרקע בצידיה לכאן ולכאן וקורין בלע"ז פרובניי"ר:

28 שמחלידין את הקרקע - אצל הכותל במקומן ומעלין עפר תיחוח ומתמוטט קרקע יסוד הכותל לצדדין:

29 משתין בקיר - אלמא דרך בני אדם כן:

30 בשופכין - עביט מלא ושופכו שם:

31 לא ישתין - ליכא לאוקמי אלא במשתין ממש:

32 בכותל לבינים - שהם של טיט שנתיבשו בחמה והם נימוקים מחמת המים:

33 וכמה טפח - מפני שמטשטש את הקרקע סמוך ליסוד הכותל:

34 ובצונמא - אם כותל זה בנוי בסלע דליכא למיחש בטישטוש קרקע:

35 מותר - סמוך ממש ואסיפא קאי בכותל אבנים:

36 רקיק - סופגנין חררה דקה ורכה:

37 אינו ממעט בחלון - שבין בית לבית ויש בו פותח טפח ומת מונח באחת מהן וטומאה בוקעת לצד שני אין רקיק ממעט שיעורן מלהוציא טומאה דכיון דראוי לאכילה לא מבטיל להתם דנהוי כמחיצה:

38 אבל רקיק דמאיס - מתוך שהוא דק ולחלוח הכותל מרטבו נמאס:

39 שנילוש במי פירות - שאינן מכשירין ואין אוכל מקבל טומאה בלא הכשר משקה הקרוי משקה כגון מים ויין וחלב:

40 וחבית מלא גרוגרות - תאנים יבשים וכגון שלא הוכשרו:

41 כל שאילו ינטלו - הקופה וחבית:

42 ויכולין - התבן או הגרוגרות לעמוד בפני עצמן חוצצין בפני הטומאה:

43 ואם לאו אין חוצצין - שהחבית והקופה אין חוצצין לפי שהן מקבלין טומאה:

44 סריא - נרקב:

45 והא חזי לטינא - ולא מבטל ליה:

46 דאית ביה קוצי - והן היו רומסין ברגליהן בטיט:

47 הא חזו - לאכילה כולהו הנך תיובתא דשמואל דאמר מידי דחזי ליטלו משם לאחר זמן אין ממעט בחלון:

48 בשהתריפו - התליעו:

49 אי פומיה לבר - לצד הבית שאין המת בתוכו: